<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ה</h1>
<h2>דף לב:</h2>
ערב שפרע למלוה וחזר ללוה ואמר ליה הא שטרא ופירש רשב"ם והרי את משועבד לי בשטר כמו שהיית משועבד לו וצריך לומר שהערבות נזכר בשטר או שמודה לו לוה ששם אותו ערב או שיש לו שטר ערבות עליו ופירש שאומר לוה פרעתי למלוה ונתן לי השטר ואומר בשטר ערב וקבלן או שאפרע ממי שארצה ולפי' פרעו הערב תחלה ופירש הרב רבינו יונה דכתב לו מלוה התקבלתי דאי לאו הכי יכול המלוה לומר לא פרעתי והשטר בפקדון הוא בידיך או מכרו לך במסירה לבי' דין וחוזר לענין ראשון ואמר לוה פרעתיך ואמר ערב חזרת ולוית אותם ממני והא' כופר הרי השטר נמחל שעבודו והרי הוא כמלו' על פה ואם אמר ערב שהחזיר לו המעו' בעבור שלא היו טובים עדי' שעבוד השטר עליו פי' ודוקא שהקנהו לו בכתיבה ובמסיר' כאשר אכתוב דאל"כ הרי הוא כמלוה על פה וערב שפרע אפילו קודם שהודיעו ללוה כלומר מעצמו חייב לוה לשלם לו פי' וגובה מבני חרי ונאמן לוה לומר פרעתי ואפילו שהשטר ביד הערב ואם כתב לערב המלוה התקבלתי והקנה לו בכתיבה ובמסירה גובה מאותו שטר אפילו מנכסי' משועבדים כדין לוקח שטר חוב מחבירו בתרא.
<h2>דף קעד.</h2>
לשון ערבות או קבלנות הלוהו ואני ערב או הלוהו ואני נותן או אני פורע או אני חייב או תן לו ואני פורע או אני חייב או תן לו ואני ערב כולן לשון ערבות הן הלוהו ואני קבלן תן לו ואני נותן לשון קבלנות הן. ותן לו ואני קבלן פסק רב אלפס שלשון ערבות הוא ויש מגדולי המורי' שפסקו שלשון קבלנות הוא והרשב"א הסכים עם רב אלפס כי יותר מועיל תן לו ואני נותן מתן לו ואני קבלן והרא"ש הסכים לגדולי המורים כי יותר מועיל תן לו ואני קבלן מתן לו ואני נות' ושטר שכתוב בו שנעשה קבלן אפילו לא פירש אחד מהלשונות בסתמא בלשון המועיל להיות קבלן קאמר וכן כתבו התוס'. ועוד פשוט ולעולם אין הלוה יכול להשמיט עצמו מן המלוה אם יבא לתובעו אפילו שיש בשטר לוה קבלן זולתי כשנשא ונתן ביד כלומר שלקח ההלואה הקבלן מן המלוה ונתנה ללוה שאז יכול לומר לזה לך אל הקבלן דלאו בעל דברים דידי את דהכא עליו סומך המלוה כשנותן ללוה כמצותו אבל בכתובה שאינו נותן שום דבר צריך התפסת מטלטלין וכתבו התוספות ומכל מקום אם אין נכסים לקבלן חוזר המלוה על הלוה אפילו נשא ונתן ביד מדר' נתן שמוציאין מזה ונותנין לזה וכתב הרא"ש כי כל זה כשתבע הלוה מן המלוה שילונו ונכנ' הערב או הקבלן אבל אם לא דבר הלוה כלל עם המלוה אלא הערב אמר למלוה הלוהו לפלוני ואני חייב או אני פורע אפילו קבל הלוה מיד המלוה המעות אין למלוה עם הלוה כלום אלא על הערב זולתי אם התנה שאפרע ממי שארצה כאשר אכתוב בגמרא בתרא. ערב סתמא לא יפרע מן הערב עד שיתבע הלוה פי' ואפילו אין נכסים ידועי' ללוה יעמוד בדין תחלה עם הלוה ואחר שישבע הלוה שאין לו כלום יתבע הערב כן כתב הרמב"ם שאין יכול ליפר' מן הערב עד שישבע לוה כתקנת חז"ל האחרונים שאין לו כלו' שמא יעשו קנוניא על נכסיו של ערב ואם הלוה אינו בעיר אם הוא במקום קרוב שיכולין להודיעו שילך השלי' בשלישי ויבוא ברביעי ויעמו' בדין בחמישי מודיעין אותו וממתינין אותו עד חמישי ואם לאו יפרע מן הערב. ואם אמר ערב תנו לי זמן כגון שהוא במקום רחוק ואביאנו נותנין לו זמן בית דין ל' יום וכן כתב בעל העטור בשם רב צמח וכל זה כשאין נכסים ידועים ללוה שאם היו לו כאן נכסים ללוה יורדין לנכסיו כדין הנפרעין שלא בפניו ולא יפרע מן הערב ואם הנכסים של הלוה הם במדינה אחרת יפרע מן הערב שלא יוציא מאתים על מנה. וכתבו המפרשים שאם הלוה אלם ואין יכול להעמידו בדין יפרע מן הערב תחלה ודוקא כשיעשה אלם אחר ההלואה שאם קודם היה אלם אדעתא דהכי הלוהו ואם על מנת שאפרע ממי שארצה נפרע מן הערב תחלה ואם אין נכסים ידועים ללוה יפרע מן הערב ואין צריך לתבוע כלל תחלה הלוה שמא יתן לו מאחר שהתנה שאפרע ממי שארצה אבל אם יש נכסים ידועים ללוה לא יפרע מן הערב ופי' ר"ת נכסי' ידועים כגון קרקעות ואפילו הן זיבורית ואם כתב לו שאפר' ממי שארצה תחלה כתב הרמב"ם ז"ל [פכ"ה מלוה ולוה ה"ד] שיפרע מן הערב מאחר שהתנה בפי' תחלה ואפילו נכסים ידועים ללוה והראב"ד השיג עליו וכתב שאין לחלק שאפילו אמר תחלה אם יש נכסים ידועים ללוה לא יפרע מן הערב. והיכא שהתנה שאפרע ממי שארצה תחלה ויש ללוה נכסים משועבדים כגון שמכרן אחר שלוה כתב הרשב"א שגובה מן הלקוחות קודם מן הערב וכל שכן בערב סתמ' שיגבה מלקוחות ולא יגבה מן הערב בגטין.
קבלן יפרע מאי זה מהן שירצה ואפילו יש נכסים ללוה נפרע מן הקבלן ואפילו לא התנה ודוקא בשאין הלוה פורעו אבל אם לוה פורעו אפילו זיבורי' כגון שאין לו קרקע אחר אין יכול ליפרע מן הקבלן וכן מוכח בגטין [מ"ט ע"ב] ועוד כתבו שם התוספות שאינו יכול ליפרע מן הקבלן אלא כמו שהיה נפרע מהלוה אם היה תובעו שאם אין ללוה אלא זיבורית לא יפרע מן הקבלן אלא זיבורית אפילו יש לקבלן בינונית. ויש מי שכתב שאם יש לקבלן בינונית שגובה אותה ממנו אפילו אין ללוה אלא זיבורית וראשון נראה עיקר וכן כתב הרשב"א. ועוד כתב שצריך עיון אם מחל הערב ללוה אם המלוה יכול לחזור עליו וכתב גאון שצריך הערב להיות בן דעת וגדול ובן חורין ועבד שעירב אינו משלם אלא לכשישתחרר וכן אשה לכשתתאלמן או תתגרש. ולענין יתומים אם מת לוה והניח יתומים קטני' שאין בית דין נזקקין לנכסיהם כתב הרמב"ם ז"ל שתובע ערב תחלה וגובה ממנו שהרי אין הלוה מצוי וכן כתב הרשב"א פי' ואפי' בערב סתמא (והרמב"ם) [והרמב"ן] ז"ל כתב דאינו גובה אפי' מקבלן וכל שכן מערב והרא"ש כתב דאינו גובה מערב אלא מקבלן גובה והוא יפרע מיתומים לכשיגדלו. וכתבו התוספות בגטין שאם מת לוה והניח נכסים אינו גובה מהקבלן אלא זיבורית כמו שהיה גובה מן היתומים אם היה בא ליפרע מהם ואם לא הניח נכסים גובה מהקבלן בינונית כדינו.
<h2>דף קעה:</h2>
ערב היוצא לאחר חיתום גובה מנכסים בני חורין קודם חתום אי כתיב פלוני ערב גובה מבני חורין ואי כתי' ופלו' ערב גובה משועבדים פי' שכך כתב אחר החתימות ואני פלו' ערב וכתב הרמב"ן דלא בעי קנין לגבות בתרא. ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין לאחר מתן מעות בעי קנין ערב דבית דין לא בעי קנין אבל ערב בעלמא בעי קנין ואם היה חונקו בשוק ואמ' הניחהו ואני ערב צריך קנין שלא על אמונתו הלוהו וזהו ערב דלאחר מתן מעות ערב דב"ד פירוש שהיו רוצים למשכנו ב"ד ונכנ' ערב בפני ב"ד בתרא. ערב דגוי שהמלוה גוי ומת לוה תמצא בדיני יתומים. כתב הרמב"ם במלוה ולוה פ' כ"ה מי שאמ' לחבירו הלוהו ואני ערב לגופו של לוה זה לא ערב לעצמו של ממון אלא כל זמן שתרצה אביאנו לך וכן אם אמר לו אחר שהלוהו ותבעו הניחהו וכל זמן שתתבע אותו אביאנו לך וקנו מידו על זה אם לא יביא זה הלוה יש מן הגדולים שהורה שהוא חייב לשלם ויש מי שהורה שאפילו התנה שאם לא אביאנו או שמת אהיה חייב הרי זה אסמכתא ולא משתעבד ולזה דעתי נוטה. ועוד כתב ערב שקדם ונתן לבעל חובו אפילו במלוה על פה או בלא עדים גובה הכל מן הלוה ודוקא שאמר לו ערבני ושלם אבל אם לא הרשהו לשלם או שעמד ונעשה לו מעצמו ערב או קבלן ופרע פטור הלוה כגון הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו שאפילו בשטר חוב ואפילו היה על המשכון פטור ולוקח משכונו בחנם ועוד כתב האומר לחבירו ערבת לי והוא אומר לא ערבתי או שאמר ערב ללוה אתה הרשיתני לערב וליתן והלוה כופר או שאמר ערב פרעתי למלוה בפניך וכן בכל דבר שביניהם בטענה וכפירה המוציא מחבירו עליו הראיה או הנתבע ישבע הסת או שבועת התורה אם הודה מקצת כשאר טענ' הממון עד כאן וכל זה כתב רב סעדיה גאון. ועוד כתב גאון דלגבי גביית מלוה אין חלו' בין הרשהו לוה להיות ערב בין לא הרשהו ומכל מקום אם מתחלה לא רצה לקבלו מלוה לערב אין טענה כנגדו אלא אם כן נתרצה לו דהוה לוה כמתנה דלא אפשי ביה דלא קנה. ועוד כתב מי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שאמר כל מה שתתן לו תן לו ואני ערב יש מן הגדולים שהורה שאפילו מכר בעשרת אלפים או הלוהו באלף נשתעבד הערב בכל. ויראה לי שאין זה הערב חייב כלום שכיון שאינו יודע הדבר ששעבד עצמו לא סמכ' דעתי' ולא שעבד עצמו ודברים של טעם הם למבין. ועוד כתב מלוה שתבעו לוה ולא מצא לו נכסים אינו יכול לגבות מן הערב עד אח' ל' יום מיום שנתערב הערב לשלם [לא] יהא כח זה פחות מן הלוה עצמו כזה הורו המורי' ואם התנה עמו הכל לפי תנאו עד כאן. ועוד כתב מי שהיה ערב לחבירו במלוה על פה ובא מלוה לתבוע הערב והרי הלוה במדינת הים אומר לו הערב הביא ראיה שלא פרעך הלוה ואשלם לך. ועוד כתב האומר ערוב זה לפלוני ואני ערב הרי הוא כגון הלוהו ואני ערב וכשם שנשתעבד ערב למלוה כך נשתעבד שני לראשון ודין ערב שני עם המלוה כדין ערב ראשון עם השני דין אחד הוא ע"כ. ועוד כתב כי ערב המשתעבד באם לא יהיה כך או באם יהיה כך אפילו קנו מידו דינו כדין אסמכתא תמצא בדיני אסמכתא. ועוד כתב שנים שערבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מן החוב יפרע מאי זה מהן שירצה ואם לא היה לאחד מהן כדי החוב חוזר ולוקח משני שאר החוב וא' שערב לשנים כשיפרע למלוה יודיע לבעל חוב אי זה משניהם הוא פורע כדי שיחזור עליו. ועוד כתב שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח אחד וכן השותפין שלוה אחד מהם או שלקח בשותפות הרי הן ערבאי' זה לזה אף על פי שלא פי' ע"כ. ערב שבא למלוה בזמן ואמר לו תבע מהלוה ולא רצה או האריך לו זמן ואפילו אמר לו תבע אותו ואשתדוף הנכסים שהיו ידועי' ללוה לא נפטר כלל בכל זה הערב וגובה ממנו וכל שכן מקבלן וערב או קבלן שתבעו מהלוה להוציאם מן הערבות אין בדבריהם ממש ואפילו במבזבז נכסיו כמלוה שבא לתבוע קודם זמן אף כאן אינו זמנו של לוה לגבי ערב אלא לאחר שפרע כל זה כתב הרמב"ן בתשובה. ועוד כתב שצריך שיהיה מדעת הערב ולא בשום אונס.
